מחמצים של סבתא
את הקטע הבא כתבתי בבלוג שלי החצר של איה ב- 8 לפברואר 2002
אני מעתיקה אותו לכאן כלשונו:
כשאני נזכרת בסבתא שלי, עליה השלום, מיד עולים באפי ניחוחות של תבשילים.
סבתי בילתה את רוב זמנה במטבח, טורחת ומכינה מעדנים, למאכלים שלה היה טעם של פעם, אוכל שאוכלים רק בבית. אוכל של סבתא.
מעולם היא לא השתמשה במתכונים רשומים, הכל מהראש מהזכרון, בדיוק כמו שלמדה מאמא שלה, שלמדה מהאמא שלה, וכך המתכונים עברו בין הדורות, עד שהגיע הדור שלנו.
כשהייתי מבקשת מתכון, ההסבר היה מלוווה בתנועות ידים, כך היא הדגימה את המידות, כדי להסביר קצת היא הרימה את הזרת וסימנה ביד השניה את קצה הציפורן, קצת יותר היא סימנה את הזרת עד חצי האצבע, כדי להדגים חופן היא הושיטה את היד כאילו היא מחזיקה את כמות הקמח או הסוכר ביד, קמצוץ הודגם על ידי שתי אצבעות ממשמשות, כמו שמפזרים מלח. את זמן הבישול היא מדדה לפי "זמן סיגריה" היא לא עישנה.
את זמן הסיגריה היא למדה מהשכנה הערבייה בארץ מולדתה, ואימצה אותה.
אני זוכרת את סבתא מייבשת עגבניות עוד הרבה לפני שהם הופיעו בצינצנות, רוקחת ריבות, ומחמיצה חמוצים.
נזכרתי בה השבת - כי פתאום בא לי מהחמוצים המיוחדים של סבתא.
שום דבר מסובך, והסוד טמון בכמות התבלינים.
מצרכים
גזרים
מלפפונים
פלפל ירוק מהסוג הבהיר
פלפל חריף אחד
סלק אדום (לצבע)
מלח
חומץ
אופן הכנה
חותכים את הירקות בצורת מלבנים באורך שני ס"מ בערך ורוחב 1 ס"מ
המלפפונים עם הקליפה - חשוב!
את הסלק חותכים רק לארבע והוא משמש לצביעת החמוצים בצבע ורדרד
ואת הפילפל החריף חורצים בקצה ומשאירים שלם.
מכסים את הירקות במים, ועל כל ליטר מים מוסיפים חצי אצבע זרת מלח, וציפורן זרת חומץ.
מכניסים לצינצנת ומכסים בצלחת, לא סוגרים הרמטי. את הצינצנת מניחים על אדן החלון רצוי בשמש,
אחרי כ- 4-5 ימים החמוצים מוכנים.
ללקק את האצבעות.
בתאבון!
חזרה למתכונים של איה
לשאלות ולדיון בפורום
© כל הזכויות שמורות , אין להעתיק את המתכונים ו/או התמונות או לעשות בהם שימוש פירסומי - ללא אישור בכתב.
עוגות | לחם ובצקים | פשטידות | מרקים | תבשילי קדירה | בשר | עוף | מאכלי חגים | ריבות ומרקחות | עוגיות
עמוד הבית
| המתכונים של איה
| פורום - המטבח של איה
| הקישורים שלי
| המזווה
| תיבת הדואר
|
|
 |